סאלו מולר

Salo Muller (Amsterdam, 29 februari 1936) is een Nederlands fysiotherapeut, journalist en publicist. Hij werd vooral bekend als fysiotherapeut bij AFC Ajax.

סאלו מולר הוא בנם של לנה בליץ (אמסטרדם, 20-10-1908) ולואי מולר (אמסטרדם, 20-7-1903). סאלו הסתתר כילד יהודי במהלך מלחמת העולם השנייה משנת 1942 ואילך לאחר שחולץ מהפעוטון בתיאטרון אמסטרדם. שני הוריו מתו במחנה ההשמדה הנאצי אושוויץ. הוא כתב את הספר 'להתראות הלילה ולהיות אדיב' על חוויותיו בשנות המלחמה. אלו היו המילים האחרונות שאמו דיברה אליו כשהורידה אותו בגן.

כשהמלחמה הסתיימה, דודתו החזירה אותו לאמסטרדם. שם, כילד בן עשר, היו לו כמה בעיות הסתגלות ולא סיים את התיכון. לאחר שגורש מבית הספר התיכון, הוא בסופו של דבר התאמן כדי להיות מתעמל/מעסה התעמלות. המורה שלו, מר רודנבורג, היה המטפל של אייאקס והתרשם ממולר. דרך רודנבורג, מולר הצטרף לאייאקס כעוזר ומשנת 1960 כפיזיותרפיסט. סאלו מולר נשאר קשור לאייאקס עד 1972. הוא היה עד לעליית הקבוצה עד שנות הזהב. הוא היה שם כשאייאקס זכתה בגביע אירופה ובנוסף למעסה שימש שותף לדיון של כל השחקנים.

אחרי אייאקס הוא התמקד בבניית תרגול הפיזיותרפיה שלו. הוא גם היה העורך הראשי של מגזין הפיזיותרפיה, Physioscoop, במשך שלושים שנה וכתב שני ספרים על פציעות. בשנת 2006 יצא לאור ספרו Mijn Ajax, על חוויותיו באייאקס בין השנים 1969 ל-1972. בשנת 2007 יצא לאור Blootgeven, ספר על עבודתו כפיזיותרפיסט. מולר מתאר כאן מספר רב של מטופליו המיוחדים.

Beroep blijft boeiend

Twaalf jaar geleden heb ik ter gelegenheid van mijn 50 jaar fysiotherapeut zijn, een overzicht gemaakt van het wel en wee van ons mooie beroep. Het verdween in een la van mijn bureau. Een aantal collega’s en oud-patiënten spoorden mij aan om het toch maar weer eens tevoorschijn te halen. Heden ten dagen is een en ander natuurlijk veranderd maar de intentie is voor mij gebleven. En wellicht leuk om het toch een keer te lezen. 1 juni 2011 was het dan zover. Op die datum was ik vijftig jaar fysiotherapeut. Hoe is het allemaal begonnen? Is ons beroep veranderd? Is het nog leuk?

Overleven en doorgaan

Ik werd als ‘schrikkelkind’ geboren. 29 februari 1936, een mooi wijnjaar. Voor mijn ouders en familie was de gebeurtenis een mooi geschenk. Even een lichtpunt in een wereld die vooral in Duitsland zeer onrustig was. Voor velen zelfs beangstigend. Ik groeide op in een fijne omgeving. Eigen kamer, veel speelgoed en een vader en moeder die mij erg verwenden. Ik zou helaas geen broertje of zusje krijgen. Nee, ik zou alleen blijven. Maar dan ook echt helemaal alleen. In 1942 werden mijn ouders via Westerbork naar Auschwitz getransporteerd en daar met duizenden anderen vergast, vermoord. Ik heb de oorlog overleefd door op negen verschillende adressen te kunnen onderduiken. Ik kwam na de oorlog terug in Amsterdam als een astmatisch, klein, bang jongetje. Vier jaar achter op mijn leeftijdgenootjes. Maar het kwam uiteindelijk allemaal goed*.

Leren, kiezen, groeien

למדתי ב-Dongeschool באמסטרדם. בית ספר יסודי נחמד שבו לא רק למדתי לספור ולקרוא, אלא גם למדתי לנגן. משהו שמעולם לא הורשתי ויכולתי לעשות במהלך המלחמה. לאחר מכן, הליציאום של אמסטרדם, לפני שהסתיים בבית הספר השני למסחר ציבורי (ה-OHS). זו התבררה כבחירה שגויה. לא שבית הספר לא היה טוב או מהנה, להיפך. רציתי להיות רופא. אבל לא היו יוונית ולטינית בחבילה שלי. ואז לצאת ל'מסחר'. קיבלתי הכשרה בחצר העצים הידועה אמבגטשיר ואן דר מיולן כעוזר מנהל. הוכשרתי היטב בקרב שמונים אמסטרדמים גזעיים בהוטהאבן. בכל התחומים.
קרא עוד…….

ניצול שואה

De pijnlijke jeugd van Salo is van grote invloed geweest op zijn verdere leven. “Ik had last van extreme verlatingsangst, vooral bij Europese uitwedstrijden met het gouden Ajax van Rinus Michels, Piet Keizer en Johan Cruijff.” Tot op de dag van vandaag loopt Salo rond met de vraag “Hoe heeft dit kunnen gebeuren?” Over zijn belevenissen in de oorlogsjaren schreef hij het boek נתראה הערב ותהיו אדיבים. אלו היו המילים האחרונות שאמו דיברה אליו כשהורידה אותו בגן. באותו יום היא נעצרה על ידי הגרמנים. הוא ראה אותם לזמן קצר ב-Hollandse Schouwburg, ולאחר מכן הם לא שבו.

רַמקוֹל

כנואם, סאלו מולר מרבה לדבר על נעוריו במהלך המלחמה ועל עבודתו המאוחרת כפיזיותרפיסט באייאקס. Vסאלו מולר, בין השאר, מעביר הרצאות אורח בבתי ספר באמסטרדם, האג, רוטרדם וערים אחרות בהולנד בהקשר של הנצחה וחגיגה. בנוסף, סאלו מולר הוא דובר אורח במרכז התמיכה הלאומי לנואמים אורחים מלחמת העולם השנייה-הווה ומזוהה עם מרכז הזיכרון של מחנה וסטרבורק (עדי ראייה בכיתה). 

מְחַבֵּר

סאלו מולר הוא שם כל כך קסום מהעבר, מהתקופה שעברה כשאייאקס הייתה ויכולה להיות בצדק מועדון יהודי. יאפ ואן פראג ניהל, בני מולר ושיאק סווארט סללו את הדרך להצלחה וסלו מולר לש את רגליהם. עד 1972, מולר (1936) היה פיזיותרפיסט באייאקס. לאחר הזכייה בגביע אירופה (הראשון בסדרה של שלושה), סכסוך פנימי הוביל לעזיבתו. מולר כתב ספר על שנותיו ליד שולחן העיסוי תחת הכותרת המספרת שלי אייאקס. הוא כתב על הזיכרונות העצובים שלו משנות הכיבוש להתראות הערב ולהיות אדיב.

Voormalig Fysiotherapeut Ajax

סאלו מולר נשאר קשור לאייאקס עד 1972. הוא היה עד לעליית הקבוצה עד שנות הזהב. סאלו מולר היה שם כשאייאקס זכתה בגביע אירופה ובנוסף למעסה שימש שותף לדיון של כל השחקנים. לאחר הזכייה השנייה בגביע אירופה ב-1972, סאלו מולר נקלע לסכסוך עם אייאקס לגבי שכרו וחובותיו ונפרד מהמועדון. הוא תמיד נשאר תומך נאמן ונודע כגאה בתדמית היהודית של אייאקסב. סאלו מולר כתב מאוחר יותר את הספר My Ajax על תקופתו באייאקס.

12

ספרים

400+

הרצאות

13+

jaar als Fysiotherapeut bij Ajax

95+

Scholen

2019 - 2025 © זכויות יוצרים - סלו מולר
he_ILעִבְרִית